בהשתנות כל הדברים -הגיגי מסע- ענת שרייבר
קימורי הרי Guilin מתנשאים ומשתפלים, נעלמים ומופיעים מאחורי החיוך חסר השיניים, של הכפרייה בת המאה עם השיער האסוף המוכרת פרחי לוטוס על גדת הנהר. את התשלום היא מסמנת לי באצבע עקומה, תקבל רק באפליקציה טלפונית כדבר הטבעי ביותר ...
מתוך גדת הנהר עולה ומצטרפת אלינו, חברה שלה, מתבוננת על הקבוצה שלנו שמתאמנת בצ'י גונג וטאי צ'י כאן במקום הזה בו היין והיאנג מתמזגים, היא נושאת על כתפיה מקל במבוק שעל שני קצותיו ישובות ציפורים ענקיות- קורמוראנים מותשים, קשורים ברגלים בשרשרת.
היא מנערת אותם כל כמה שניות, כדי שירפרפו בכנפיהם לתמונה מושלמת, בשקיעה מושלמת, עבור התיירים הצובעים במצלמותיהם המשוכללות לצילום בלתי נשכח. פרדוקס היופי בהתגלמותו האכזרית. סין היא חוויה של אשליה והפיכחון.
לרגע אני כמעט מתפתה לנזוף בה או בתיירים משתפי הפעולה ומתחרטת
רק מסמנת לה להסתלק.
הכול פה בלתי נשכח.
אין דבר שלא מהדהד דבר אחר;
הגגות את ההרים, ההרים את הגאיות, פרחי הלוטוס את תודעת הפרח הזהוב ופתולי האלומיניום בקונטור הבנינים הגבוהים בשנחאי את אדוות הנהר.
האמנות הגבוהה ביותר והנמוכה ביותר בכל החזיתות. המשכנו ליום סדנא בקליגרפיה , ציור בדיו ובניית מניפות .
אין לאמן תנועה מיותרת .
האומנות כאמנות ואנחנו נופלים מהרגליים מהייצירות המרהיבות ומעבודות הקרמיקה.
המראה היפה ביותר לדאואיסטים הוא התוהו ובוהו המסתורי והקדמון המתגלה
בבו- זמניות ספונטאנית.
רשת סמויה מקשרת בין הכל. הטוב הרע, היפה המכוער, הטבעי והטבעי לכאורה. בתנועה האחרונה של לאסוף את השמיים בצ'י גונג שתרגלנו שעות מול היום המתכלה הבנו משהו
באמנות הסינית- רישום אחד בן חלוף הנו
עדות לנצח.
במעלה מאה המדרגות להר הדאואיסטי הקדוש מתנשמת קשישה סינית,
בידה מגבר כמו של בריוני הארלם המפיץ מוסיקת נבל סיני.. עוד חצי שעה תכרע ברך ותודה לאלים המיתולוגים בני האלמוות במקום הרגוע ביותר בעולם. במערה של נסיכת הדרקון הרמקול שלה ירעיש בקולי קולות וירגיע את תעתועי זכרונה.
אחדות הניגודים מעולם לא הייתה כל כך נוכחת כמו בסין של היום ....
שלצעיריה מותר כבר ללדת כמה ילדים שירצו אבל הם לא רוצים,
כי הקריירה שלהם יותר חשובה.
המאסטר הדאואיסטי שהזמנו להדריך את הקבוצה שלנו סיים זה עתה את התנועות של סדרת הצ'י גונג רקמת המשי ויחזור וודאי
לאשתו לעת ערב לפצח גרעינים מול טלוויזיה שתשדר השתלטות נוספת של איזה חברה סינית על חברה זרה .
בין גומחות הסלעים האדומים מתרכובות ברזל מעלינו פועם הלב שלי
כאילו נולד זה עתה מתוך שורשי כפות הרגליים.
השמיים נפתחים לפתע ומהדהדים את הטייפון בדרום.
טיפת זיעה ניגרת מקצה אפי.
ציפור מטילה את מימיה
בקצה הבריכה.
עוד יום מולא עבר.
כל בוקר במסע הזה נפתח בתרגול תנועתי ומדיטטיבי.
למה בעצם?
כל התרחשות בעולם החיצוני חיה בנפש. ישנו יחס בין הקבוע למשתנה.
הציר האינסופי ( זהו פירוש הטאי צ'י) מאפשר לחוות את הדיאלוג המתמיד בין הסטטי לדינמי.
אנחנו בעקבות המקורות -
"בהשתנות כל הדברים אין הוא יודע מה ראשון ומה אחרון.
בהשתנות כל הדברים הרי הוא מה שהוא. אין הוא אלא מחכה להשתנות שאת טיבה הוא לא יודע......קבל את העולם כפי שהוא..."
לאו טסה/ יואל הופמן
"ללא מחשבה, ללא רעיון,
ללא צורה, ללא מופע,
ללא אני ללא הוא"
הדאו.
@כל הזכויות שמורות