"...יופי הוא מאורע פעיל שמתרחש בין אדם
ובין דבר אחר. יופי עשוי לצוץ מאליו בכל רגע...הוא מצב משתנה של התודעה, רגע יוצא
דופן..."
מתוך: וואבי סאבי.
כל כך הרבה
מהחיים שלנו אנחנו חיים בציפייה לרגע הבא או ".. כמה פעמים ספרת עד מאה ושום
דבר לא קרה ...?" (רפי פרסקי) מוכר
לנו? באופן יומיומי אנחנו מוצאים את עצמנו במיוחד בתקופה זו, מתמודדים עם האתגר הבא קטן כגדול, ולעיתים
קרובות הופכים להיות פסימיים, מיואשים או מודאגים וחוששים מכל שינוי שהרגע הבא
יביא.
יש פעמים
וכאלה מאיתנו שעשויים לתפקד די טוב בחיי היומיום אך מחביאים או מאחסנים את הרגשות
עמוק בתוכנו ובשקט עד שרעשם הפנימי הופך למגרסה איטית שנוגסת מבפנים או רעש מחריש
אוזניים.... סכר או סכרים הולכים וגדלים חוסמים את נהר חיינו הזורם ובלי שנשים לב
לעוצמתם, הזרימה הטבעית וההרמונית, משתבשת. חוסר האיזון נותן אותותיו- הנוזל –
הדם, הלימפה לא מגיעים לאזורים מסוימים בגוף או שיש הצפה באחרים.
כשהסכרים
בגופינו מתקבעים הם חוסמים בפנינו חלקים שלמים של עצמינו מבחינה פיסית ורגשית.
החסימות גורמות לתקיעות ויוצרים חוסר איזון במערכת שתתבטא כמחלה פיסית כזו או
אחרת, אך לא רק. באותה מידה החשיבה והקוגניציה שלנו נתקעים, החיווטים במוח מתקבעים
או לא מתקשרים. אנחנו הופכים להיות זהירים מדי, מודאגים בצורה אובססיווית ולא
מסוגלים להתנהג בספונטאניות. חוסר האיזון והתסכול מתעצמים והיכולת שלנו להיפתח אל
אחרים, גם אל הקרובים אלינו ביותר, מצטמצמת כי אנחנו כל כך עסוקים בעצמינו. בקלות
רבה פחד הופך להיות רגש מרכזי שמניע אותנו עמוק מבפנים והיכולת שלנו לזהות דבר יפה
וטוב מבפנים או מחוצה לנו, נחסמת . בהסתכלות על תמונה רחבה יותר אף פיתחנו חסימות
לא רק לעצמנו אלא גם לחברה כולה ואל בכדור הארץ בכלל.
הזרימה
הטבעית של האנרגיה בגופינו ובכל הבריאה היא תנועת חילופין אינסופית ורב כיוונית;
בין המוח לגוף. בין הלב לגפיים. בין הבלוטות לאיברים הפנימיים. בין הכבד לשרירים.
בין העיניים לעולם. בין קטבים הפוכים , בין שמאל לימין, מעלה ומטה , בין המספרה
אחת של המוח לשנייה, בין קדימה ואחורה , בין מודע ללא מודע.
אך החדשות
הנפלאות הם – הגוף שלנו על כל מימדיו הוא פלא שאין גדול ממנו.
יכולת הריפוי
הפנימית היא תוצר של שחרור חסימות ופתיחת שערי האנרגיה בגוף . המוח יכול ויודע לחבר
חיווטים מחדש. בלוטות יכולות להפריש חומרים מזינים לגוף. לכבד יכולת התחדשות
מדהימה. תאים מתחדשים כל הזמן. האפשרות שלנו להפתח אל העולם ואל עצמינו אפשרית גם
בזמן מצוקה. זו דרך. התפעמות מהמופלא, התמלאות בשמחה ואהבה אפשרית לכל אחד ואחת
מאיתנו בכל זמן. החיבור שלנו אל הגוף ותפקודיו, אל צרכי הנפש ומרחבי התודעה והצ'י
יכולים להיות טבע שני לנו. טבע של יכולת התחדשות בתוכינו – זה הצ'י גונג של החיים-
זו מיומנות העבודה עם הצ'י.
מי ש מקשיב
ונפתח למרחבים בתוכו ומחוצה לו יכול\ה לחוש ולגלות משהו מהמיסתורין של הבריאה
ולעיתים לגעת במופלא.
בגוף שלנו
שערים, שהם פתחים ומעברים של אנרגיה . כמו נחלים ונהרות בטבע חסימות הם חלק מהחיים
ולעיתים אנחנו עוברים על גדותינו , אך יכולים למצוא את הדרך לזרום בחופשיות
והרמוניה ולמלא אגמים וימים.
התנועה
בין שמיים וארץ- אף פעם לא מתמלאית ואף פעם לא מתרוקנת . אנחנו בזרימה בלתי פוסקת.
זוהי דרך האדם עלי אדמות. חווית
הפנים והחוץ, רגע האחדות הוא מעבר לכל המשגה .
לדעת את היקום מבלי לנסות להחזיקו.
החירות להתרחק מההזדהות עם הקשיים, להתרווח בתוך הקיים, לסמוך על הגוף ולדעת להקשיב לו, לחוות את תחושת האחדות שממלאה אותנו בכוחות חיים, חוסן ושמחה, להיות מסוגלים להתפעם מעננים, ממבט בעיניים, מגלי הים ומרגע אחד של ביטוי ספונטאני של אהבה.
מצרפת לינק לפודקאסט השראה:
https://www.buzzsprout.com/1639900/8091788