השנה התחלתי לתרגל צ'י גונג אצל ענת שרייבר.
אחרי זמן רב בו חיפשתי מסגרת בה אצליח להתמיד, שאצא אחרי שיעור ללא "נזקים", מצאתי מענה אצל ענת.
כשאני יוצאת מתרגול בחיוך רחב - אני יודעת שמצאתי את מקומי וכך היה. ביקשתי להוסיף עוד שיעור בשבוע, ו"מפגש פרטי" לתקופת חופשת הקיץ - כי אני יודעת בגוף ובנפש כשבעת מצוקה ענת מסייעת לי בטיפוליה, אני יודעת - הגעתי למקום נכון לי.
שמי נורית הרפז. אני בת 65.
מאז שנות ה30 לחיי אני מתמודדת עם כאבי מפרקים ושרירים.
רק לפני כ15 שנים הכרתי את המושג "פיברומיאלגיה". תסמונת שקופה, שבמשך שנים רבות לא הוגדרה.
כרבות כמוני, מצאתי את הדרכים להתמודד עם השלכותיה. למדתי שלפעילות גופנית מתונה ונכונה (שחייה למשל) יש השפעה חיובית פיסית ומנטלית. הקושי - למצוא ולהתאים את סוג הפעילות והמינון, ואת המקום שיכול להכיל את האתגר ולתת את המענה הנכון.
עד שזכיתי השנה להכיר את ענת.
אני מגיעה לשיעורים מכווצת וכאובה (מה לעשות שעות הבוקר הן אתגר אמיתי עבורי), בתחילת השיעור אני חושקת שיניים, לעיתים אני ממש על סף בכי.
ואז קורה הנס: לאט לאט הגוף משתחרר, הכאבים נמסים ומתפוגגים, יכולת התנועה מתרחבת. החיוך חוזר ואני מאושרת.
ענת רואה את הקושי, והתרגול ממש מותאם לצרכי...
ענת מחזקת אותי בכל שיעור במילה, בהנחיה לתנועה ולזוית הנכונה, בקבלה ובמילות שבח על המאמץ, בציון השיפור שחל במהלך השיעור ובחיבוק חם וגדול בסופו.
פעמיים בשבוע אני נכנסת למרחב "לא במיטבי" ויוצאת מהשיעור בשמחה ובקלילות כמו ילדה שקבלה עכשיו סוכריה על מקל.